סקירה חלקית בעניין הפגנות בענייני יהדות:

כבר בזמן התנאים הפגינו על גזירות שמד. עי' ראש השנה סופ"ק: "צאו והפגינו".

מאז קום המדינה
ההתנגשות הראשונה בין החרדים לבין הארכאולוגים הייתה סביב קבר הרמב"ם בטבריה. בסוף 1955 החלו באתר עבודות פיתוח מטעם משרד הדתות, ועד מהרה התגלו קברים רבים מסביב לקברו של הרמב"ם.
ידיעה קצרה שפורסמה ב-2 בינואר בעיתון "הארץ" על "טיהור חצר קבר הרמב"ם מטומאת הקברים הלא-ידועים שנתגלו בו" ועל "טקס שנערך לקבורת העצמות שנאספו מתוך הסרקופגים והקברים והועברו בטקס לוויה לקבורה ליד בית העלמין היהודי בגלל הספק בדבר יהדותם",עוררה סערת רוחות בקרב החרדיים בישראל ובחו"ל. למול הפרסום בעיתון על "ספקות בדבר זהותם של מתים אלו אם הם 'בני ברית' או לא", טען רבה הראשי של תל אביב – הרב יעקב משה טולידנו – כי "סביבת קבר הרמב"ם מלאה לה קברי גדולי ישראל… מתקופת הנשיאים ובעלי המסורת… ואף אחד לא פקפק בזה לחשוב שיש שם קברים של לא-יהודים".[

המנהיג הבולט ביותר של הציבור החרדי בדור דעה זה, מרן הרב יצחק זאב סולובייצ'יק זצוק"ל, הזדעזע ממה שראה כחילול כבוד המתים. הוא פנה לרבני העדה החרדית ונטורי קרתא – הרב עמרם בלוי והרב אהרון קצנלנבוגן – וביקש מהם לארגן הפגנות ולמנוע ככל יכולתם את המשך העבודות בקברים שבטבריה. הם יצאו עם מספר רב של פעילים לאתר קבר הרמב"ם ומחו על הריסת הקברים. המחאות השפיעו, ומשרד הדתות ומחלקת העתיקות נרתעו והחליטו להקפיא זמנית את העבודות באתר. הקפאת העבודות הביאה לשתי שאילתות בכנסת, שלהן השיב סגן שר הדתות זרח ורהפטיג.
לאחר תקופת-מה חודשו הפעולות שנתפסו בעיני החרדים כחילולי הקברים, ועִמן המחאות וההפגנות מצד החרדים. אנשי נטורי קרתא הציבו משמרות סביב הקברים לאורך כל היממה על מנת למנוע בגופם מהפועלים ומהארכאולוגים להתקרב אל הקברים. למחאה הצטרפה קבוצת חרדים מבני ברק, בהם הרבנים הגאונים זצוק"ל הרב חיים שאול קרליץ,הרב שמריהו יוסף גריינמן והרב ודוד שמידל. קבוצות המוחים מנו מאות אנשים, והם ערכו גם הפגנות ברחובות טבריה. אנשי נטורי קרתא פרסמו כי הם שוקלים פנייה לאו"ם על מנת שיתערב בפרשה זו.

באחד הימים פגע אחד הטרקטורים שעבדו במקום בקברו הסמוך של השל"ה. אף כי הפגיעה הייתה בשוגג, פרצה במקום סערת רוחות, ונהג הטרקטור מיהר להמלט על נפשו. בעקבות תקרית זו התחוללה מהומה קשה, והמחאה הקיצונית שהתרחשה ביום ההוא הביאה להחלטה הסופית להשעות את העבודות באתר קבר הרמב"ם. נציגי משרד הדתות והרבנות הראשית התחייבו ששום עבודת חפירות לא תתבצע עוד במקום. החרדים החלו מיד בליקוט העצמות המפוזרות וקבורתן – מלאכה שארכה שבועות אחדים. העצמות נקברו בסמוך לקבר הרמב"ם, והוקמה עליהן מצבה שעליה הכיתוב: "ליקוט עצמות".
מאז ועד היום בזכות המאבק הנחוש של הציבור החרדי בהנהגת גדולי ישראל, כולנו יכולים להגיע בבטחה לפקוד את קברי מצוקי ארץ אלו!!!

הפגנת החצי מליון
ב-9 בפברואר 1999 קיימו המארגנים מסיבת עיתונאים בה הודיעו על קיום ההפגנה. לדברי מנחם פרוש, העילה לקיום ההפגנה היא תחושה של רדיפת דת מתמשכת ועקבית על ידי בית המשפט. פרוש, שכבר אירגן הפגנות בציבור החרדי, התבקש בידי האדמו"ר מגור הרב יעקב אריה אלתר לארגן עצרת מחאה ענקית. הוא גייס רבנים נוספים ומנהיגי ציבור חרדיים לקול קורא שנחתם במשותף על ידי מנהיגי אגודת ישראל, דגל התורה, ומועצת חכמי התורה של ש"ס, לקיום ההפגנה. גם הרבנים מרדכי אליהו ואברהם אלקנה כהנא שפירא, הרבנים הבכירים של הציבור הדתי לאומי, הצטרפו לקריאה להשתתף בהפגנה.
הדוברים החרדים נקטו בלשון חריפה כלפי בית המשפט: במסיבת העיתונאים השתמשו מנחם פרוש ומשה גפני בכינוי "אנטישמיות", להחלטות בית המשפט. הגר"ע יוסף זצוק"ל, קרא לשופטים "רשעים, סוררים ומורים", "ריקים ופוחזים", והכריז ש"בגללם באים כל הייסורים לעולם".
פרשת הפגנות השבת בפתח תקוה:
במשך שנים רבות היה אולם קולנוע היכל סגור בשבת בהתאם לחוק עזר עירוני בפתח תקווה. בשנת 1983 נבחר לראשות עיריית פתח תקווה דב תבורי, מועמד המערך. עם זכייתו בתפקיד הבטיח תבורי כי "תושבי פתח תקווה שירצו לחזות בסרטים בלילות שבת לא יצטרכו לנסוע עד תל אביב". בניגוד לערים אחרות בהן נפתחו בתי קולנוע בליל שבת בניגוד לחוקי העזר העירוניים, הוביל תבורי לשינוי חוק העזר העירוני. עוד טרם אושר השינוי על ידי שר הפנים, נערכה ב-21 בפברואר 1984, הקרנה ראשונה בשבת. הרבנים הראשיים זצ"ל דאז של פתח תקווה, הרב ברוך שמעון סלומון והרב משה מלכה, הובילו אלפי דתיים בהפגנה נגד חילול השבת. עשרות אלפי מפגינים דתיים הגיעו להפגנה בליל שבת, וגם בשבתות הבאות במשך כשנה שומרי השבת מצידם המשיכו את ההפגנות.

בבית מדרשו של מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל ידוע היה שכאשר שאורגנו הפגנות, היה הגבאי שטרסברג ז"ל דופק בסוף התפילה ומורה בשם רבינו כן ללכת ולהשתתף בהפגנות.
כמו"כ עודד ודחף מאוד את הגרב"ש סלומון בנוגע להפגנות השבת נגד קולנוע היכל בפתח תקוה.
בשנת 2006 הצטרף הרב אלישיב לעמדת הבד"ץ העדה החרדית שגרסה כי יש להפגין כנגד עריכת מצעד הגאווה בירושלים

בשנת תשע"א בעניין הגיורים הנערכים בצה"ל פורסמו מודעות רחוב מטעמו של הגרי"ש אלישיב זצוק"ל ומטעם העדה החרדית לעצרת מחאה ומעמד קריעה.

בעניין דעת הרב שך לגבי הפגנות:
הרב שך נטה בדעתו להימנע מהפגנות נגד השלטון במקרים שאין בהן תועלת שאז סבר לחשוש מצד איסור "התגרות באומות" שנכון גם ביחס לשלטון החילוני, כאשר עיקר חששו נאמר על ידו פעמים רבות: חשש כי הפגנות עלולות להביא לגיוס בני ישיבות.
אבל מה שכל הנאחזים כביכול בדברי הרב שך מתעלמים מהמקרים שבהם הורה חד משמעית להפגין, כגון נגד הקמת אצטדיון טדי ונגד חפירות קברים ביפו.
כיום שגיוס בני הישיבות נעשה עובדה מוגמרת, ומתבצע מידי שנה לאלפים, הרי שבזה אמרינן זיל בתר טעמא – לך אחר הטעם, ודווקא שליטתו של הרב שך זצוק"ל מצווה וחובה קדושה להפגין, ובפרט שכעת החלה מגמה להציק לבנות ישראל בגיוס ומעצרים שעל זה לית מאן דפליג – אין מי שחולק, שהדין הוא יהרג ואל יעבור!!!